לבקר בתוך המפלצת: מה יהיה עם התחנה המרכזית החדשה?

באחד האמשים אזרתי אומץ ויצאתי לשיטוט בתחנה המרכזית החדש. אחרי שעה ארוכה שבה אבדתי בסבך אינסופי של מסדרונות שוממים...

לפתע שמעתי שירה. ולא סתם, אלא שירת מקהלה. הלכתי אחרי הקולות עד שהגעתי, בקצהו הרחוק של אחד המפלסים, לחנות קטנה. פתחתי את הדלת וראיתי עשרות פיליפינים, עובדים זרים, עומדים מול צלב מאולתר ועורכים יחד טקס. כך הפך כוך

קטן ונידח לכנסייה מאולתרת. ואגב, הפיליפינים נבהלו מאוד וזמן רב חלף עד ששכנעתי אותם שאינני נציג של משטרת ההגירה. מאוחר יותר סיפר לי אחד מהם שבין השאר חששו כל כך, מפני שהחנות אינה שלהם. הם מצאו אותה פתוחה, ומאז מתכנסים בה בימי ראשון. הנה אנדרסטייטמנט: כמעט 50 שנה אחרי שנהגתה לראשונה כרעיון (של הקבלן המיתולוגי אריה פילץ), 40 שנה אחרי שהחלה להיבנות ו-14 שנה אחרי שנחנכה, התחנה המרכזית החדשה היא ללא ספק השגיאה התיכנונית הקולוסאלית ביותר שתל-אביב ידעה מעודה ואחד המיזמים הכושלים בתולדות המדינה. הסיור שערכתי בה לא היה רק חוויה מדכאת ומבלבלת, אלא מפחידה ממש. אתה מוצא את עצמך צועד לבדך בקרביה של מפלצת בטון עצומת-מימדים, אין לך מושג איפה אתה ואיך, אם בכלל, תשוב אי-פעם לחיקה של הציוויליזציה. וכשאתה מאתר סוף סוף איזה פתח המוביל חזרה לרחוב, אתה מרגיש שקיבלת את חייך במתנה ונשבע שמעתה תהיה אדם טוב ומועיל יותר. הרעיון של פילץ החל ב-1960 כפתרון דיור לזוגות צעירים בנווה-שאנן, אבל התפתח בהדרגה לאובססיה לבניית התחנה המרכזית הגדולה בעולם. רם כרמי, כבר אז מומחה למגה-פרוייקטים ("מרכז הנגב" בבאר שבע או "מרכז היקום" בירושלים), נבחר כאדריכל מוביל. הבנייה החלה, הופסקה והתחדשה שוב רק ב-1993, כשהקבלן הפעם הוא מרדכי יונה, מייסד חברת "חפציבה". באוגוסט 93' נפתחה התחנה לקהל ותוכננה להיות שילוב של תחנת אוטובוסים, "שער העיר" בהשראת התנ"ך (לפי כרמי) וקניון חדשני. זה לא קרה. בשנים שחלפו מאז התחנה הפכה לבית קברות לעסקים קטנים ולמעונם של אינספור הומלסים המוצאים מסתור בנקיקיה. מי בכל זאת משתמש בה? מי שאין לו ברירה: חיילים בדרכם לבסיסיהם, בעלי חנויות ומשרדים המנצלים את תעריפי השכירות הזולים, ועובדים זרים המתגוררים באזור. מאז הופעלה, התחנה המרכזית החדשה הגשימה אחת לאחת כל נבואה שחורה שהועלתה במשך השנים על-ידי מתנגדיה המרובים. היא שיתקה לחלוטין את אזור התחנה הישנה שהפך, בהיעדר כל השקעה והכוונה, לביצה של זנות ופשע. רוב שטחה אינו מנוצל ועומד ריק עד היום: אלפי מטרים לא נמכרו ולא הושכרו מעולם. תורי הבידוק הביטחוני בכניסה אליה ארוכים ומתישים. ההתמצאות בה בלתי-אפשרית. רציפי האוטובוסים מפוזרים על פני שלוש קומות. אין חיבור בינה ובין הרכבת. לאיש אין מושג כמה עסקים פועלים בה, אבל ברבים מהם נמכרת סחורה פיראטית או מוברחת. אבל הנזק שגרמה התחנה החדשה חמור אפילו יותר: מי ששכנע את עצמו שבה יימצאו הפתרונות לבעיות התחבורה הקשות של תל-אביב, ויתר על השקעה באפיקים אחרים, כמו למשל רכבת תחתית או קלה. במקום לשלוח את התחבורה הציבורית למסופי-קצה מרוחקים (רדינג, הכרמלית או תל-השומר), ולהשקיע ברכבת החסכונית והנקייה, אלפי אוטובוסים זורמים מדי יום אל העיר פנימה, מרעישים ומזהמים את האוויר. למה זה קרה? מפני שהכסף הפרטי שפילץ ואחריו מרדכי יונה היו מוכנים להשקיע קסם מאוד בזמנו לפרנסי העיר. נווה-שאנן נמסרה להם על מגש של כסף, אלפי דיירים נפגעו והאיזור כולו ספג פגיעה אנושה, שספק אם יתאושש ממנה. התחנה החדשה מוכיחה מדי יום שעיר אינה יכולה להפקיר את גורלה בידי קבלנים פרטיים, לוקאל-פטריוטיים ונלהבים ככל שיהיו, או בידי ארכיטקטים מגלומניים ועתירי-אגו.

כיום, למרות שהיא התחנה המרכזית השנייה בגודלה בעולם, התחנה נחשבת לכישלון במדד מספר המשתמשים בשל חסרונותיה הרבים. מבחינות רבות נחשב המבנה לפיל לבן - חוסר ההתאמה האורבנית והעובדה שהצורך במבנה כל כך גדול איננו ברור. ניתן למנות מספר חסרונות ספציפיים:

• התחנה נפתחה 26 שנים לאחר תחילת בנייתה, וכבר אז נחשבה למיושנת במובנים רבים.

• רוב שטחה העצום אינו מנוצל בפועל לתחבורה, וחלקו אף אינו מנוצל כלל, אלפים רבים של מטרים רבועים שיועדו למסחר ולעסקים שונים נבנו אך מעולם לא הושכרו או נמכרו.

• הרציפים רחוקים זה מזה ומפוזרים על פני 3 קומות נפרדות, לא בהכרח באופן פרקטי, מה שמאריך עוד יותר את הזמן הדרוש להחלפת אוטובוסים.

• ההתמצאות בתחנה, גם לאחר שילוט מסיבי שעברה, אינה ברורה.

• קישור חלקי לרכבת ישראל - התחנה המרכזית נמצאת במרחק הליכה של מספר דקות מתחנת הרכבת תל אביב ההגנה.

• ישנם מסופים נוספים בתל אביב המאפשרים החלפת כלי תחבורה בזמן קצר יותר. ביניהם מסוף 2000 הסמוך לרכבת מרכז ומסוף כרמלית.

* עוד על התחנה המרכזית החדשה, וביקור קצר בתוכה - בסיור שלנו בשכונת שפירא. חפשו בסיורים