מסלול אבו-כביר: 2 תחנות ברצח ברנר

עודכן ב: מאי 4

בסיור בין "הגנים הנסתרים של אבו-כביר" נבקר בשני אתרים הקשורים לרצח המזעזע של יוסף חיים ברנר שאירע לפני 100 שנה בדיוק וזעזע בזמנו את היישוב כולו



ממש מול בית הקברות שייח מוראד, מצידה השני של מה שהייתה דרך עפר שהתפתלה בין הפרדסים והיום היא עורק התנועה של רחוב בקיבוץ גלויות, עמד בית יצקר. היה זה בית באר עם חצר גדולה מוקפת חומה, שנקרא הבית האדום בגלל צבעו. אז הוא עמד מבודד בין פרדסי הכפר אבו כביר. (לא להתבלבל עם הבית האדום שניצב עד היום בשכונת שפירא).

הסיפור הזה מתחיל במרץ 1921. אז השכיר האפנדי מאנטורה את הבית למשפחת יצקר. בני המשפחה התפרנסו ממשק חלב ומהשכרת חלק מהחדרים בקומה העליונה לדיירי משנה. קומת הקרקע שימשה לאכסון מספוא, רפת לפרות וחדר לחביצת החלב. אחד מדיירים היה יוסף חיים ברנר סופר מוערך ומחשובי ההוגים של מחנה הפועלים. ברנר עבר לגור בבית האדום יחד עם עוד שני סופרים: לואידור וברגגרין, אחרי שובו משהות במושבה מגדל צפונית לטבריה. שם שימש מורה לעולים חדשים חברי גדוד העבודה.

עם פרוץ מאורעות תרפ"א, ב-1 במאי 1921, יצאו בני משפחת יצקר, יחד עם צבי שץ, מן הבית, לביקור חולים אצל בנם יעקב יצקר. ברנר מיאן לצאת ולהשתתף בחגיגות אחד במאי משום שהעדיף להישאר ולדאוג למשק. הערבים הטילו מצור על הבית וניסו לפרוץ אליו, אבל יוסף לואידור, שהיה מצויד ברובה, הניס אותם. מששמעו בני משפחת יצקר את היריות הראשונות של הפרעות, מיהרו האב יהודה והבן אברהם לשוב אל הבית, בעוד שצבי שץ ניסה למצוא רכב שיוכל לסייע בפינוי היושבים בבית. עם הגעתו עם הרכב אל הבית, התברר כי קבוצת כוורנים ממשפחתו של ראובן לרר ששהו בסביבה הסתתרה אף היא בבית, ולא היה מקום ברכב לכולם. חרף ההפצרות, לא הסכים ברנר להתפנות טרם יפונו שאר המסתתרים, ולכן עזב הרכב עם בני משפחת לרר. שאר יושבי הבית נותרו בו, ובהם ברנר ושץ.

בבוקר 2 במאי 1921 החליטו הנצורים לפרוץ מהבית לכיוון תל אביב. אולם בבית קברות שייח' מוראד שנמצא מול הבית הגיעה באותו הזמן תהלוכת הלוויה של נער ערבי, בנו של השוטר מחמוד זייט[1], שנהרג יום לפני כן במאורעות ביפו. קהל המלווים המוסת נתקל בנסוגים מהבית והתקיף אותם. כמה מהיהודים נרצחו במקלות ובגרזנים ואילו ברנר ושץ נורו למוות.[1] הסופר יוסף לואידור פתח באש ופצע קשה את אחד המלווים שמת מפצעיו.

במשלחת שהתארגנה למחרת נמצאו חמש גופות במרחק קצר זו מזו, וגופה מושחתת, ככל הנראה של לואידור, במרחק מה מהשאר. הערבים התעללו בה וביתרו אותה. הרוצחים התעללו בגופות. ברנר נמצא שוכב על בטנו ומחצית גופו התחתונה עירומה. עד ראייה סיפר שהחזיק בידו נייר מוכתם בדם, שעליו כתב כמה שורות.[1] החיילים הבריטים במשלחת התנגדו לפינוי הגופות; ומשחזרו לאסוף אותן לאחר מכן לא נמצאה גופתו של לואידור. ההרוגים הובאו לזיהוי באולם הכניסה של הגימנסיה העברית, ונקברו בקבר אחים בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.[1]

הנרצחים היו הסופר יוסף חיים ברנר בן 40, הסופר צבי גוגיג (ברגגרין) בן 27, יהודה יצקר בן 54, בנו אברהם יצקר בן 19, הסופר יוסף לואידור בן 28 והסופר צבי שץ בן 31.

כעבור ארבעה ימים קיבל ברל כצנלסון אישור לצאת אל הבית ולאסוף ממנו מסמכים וכתבי יד שנותרו בו.

בכור שטרית, איש משטרת המנדט, מונה לחוקר האירוע. שטרית הצביע על מספר אשמים, בהם שוטר ממשטרת יפו, וכן אחיו ודודו של הילד ההרוג. חמשת הנאשמים זוכו מחוסר ראיות.



27 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול